<h1>האגור סימן צ"ד</h1>
<h2>דף ד:</h2>
השיב הראב"ד טעם על הקדישות שאומרים בתפלה. האחד אחרי פסוקי דזמרה שיש לשם הפסק דפסוקים. וקדיש אחר סיום תפלה מי"ח שהיא מצוה בפני עצמה ואינה דבוקה לאחריה. וקדיש אחר קריאת התורה כי היא מצוה בפני עצמה בכנסת. וקדיש אחר הקדושה דהיא דבר שבקדושה. וקדיש אחר אמירת מזמור או פרק או אגדה או משנה כדאמרינן בסוטה עלמא קאי אקדושא דסדרא ואיהא שמיה רבה דאגדתא. וקדיש אחרי אשרי למנחה שהיא מצוה בפני עצמה כדאמר רבי אבינא כל האומר תהלה לדוד בכל יום מובטח לו שהוא בן העה"ב. וקדיש אחר ברכות ק"ש של ערבית כי תפלת ערבית רשות ויש שהולכין להם קודם י"ח ולא ישמעו קדיש. וקדיש לאחר תפלת ערבית שכבר נשלמה התפלה. ואין פוחתין מז' קדישות בכל יום והגאונים כתבו על שם שבע ביום הללתיך עכ"ל השבולי הלקט.
